קצת היסטוריה..

קשה להבין מהי אלבאבור, מבלי להכיר את הסיפור ההיסטורי שעומד מאחוריה. מאחר שעבור בעלי טחנת אלבאבור, תבלינים, בדומה למזון, הם דרך להפיח חיים בהיסטוריה של בני הדת הנוצרית בנצרת, חשוב שתכירו כמה פיסות מידע היסטוריות הקושרות בין אלבאבור למקום,שיאפשרו לכם להתוודע אל סוד הקסם שלה, ולהבין, מדוע מדובר במקום שלא כדאי לפספס.

 

מעשה שהיה כך היה

 

הפופולאריות של טחנת הגליל אלבאבור החלה לפני כ-120 שנה, כאשר סב המשפחה, ג'רג'ורה קנאזע, ייסד את המקום בתקופה בה שלטו התורכים בארץ, והחל לייבא מטחנות מודרניות ממדינות אירופה.
ג'רג'ורה קנאזע, שעבד קשה בימי צעירותו אצל דודו בעמק עפולה ובבית שאן, החליט יום אחד, לאחר שחסך די כסף, להשקיע אותו בהקמת עסק. כך נולדה אלבאבור. הטחנה, שהייתה עד אז בבעלות טמפלרית, שירתה במשך שנים את תושבי העיר ואת תושבי עשרות הכפרים שמסביב לה. פלאחים פשוטים ובעלי אדמות עשירים הגיעו אל הטחנה רכובים על גמלים, חמורים וסוסים, כדי לטחון מוצרי גלם, כמו: בורגול, עדשים, חיטה, זעתר ודגנים לבעלי חיים, ולהצטייד באספקה של מזון ותבואה לכל המשפחה.
יום ההגעה של העירוניים והכפריים לטחנה, שהיה כמו מעין טקס עלייה לרגל, קיבל את השם "יום אל טחונה", כלומר היום שבו מתבצעת הטחינה של המוצרים, שם שמדגיש את החשיבות הרבה שהייתה לטחנה כמוסד כלכלי וחברתי בחיי הקהילה המקומית. מאז מותו של ג'רג'ורה עברה הטחנה לידי בנו אליא, וכיום היא מנוהלת על-ידי טוני וג'רג'ורה קנאזע, הנכדים.

כיצד קיבלה אלבאבור את שמה?

לפני כמאה עשרים שנה, עת נוסדה הטחנה, היא פעלה, בדומה ליתר הטחנות, בכוח מנוע הקיטור, שהופך אדי מים לקיטור. המקומיים קראו לטחנה "באבור", שהיא צורת ההגייה הערבית של המילה הלועזית Vapor- אדים או קיטור, וכך הפך שם הטחנה "אלבאבור" לשגור בפי תושבי האזור.

 

אם אתם רוצים לעבור חוויה המשלבת קצת היסטוריה, הרבה טעם וריח, אווירה נצרתית מיוחדת ומעל לכל- יחס מסביר פנים ועטוף באהבה, בואו לבקר באלבאבור.