המבוגרים תמיד היו מספרים לנו איך חגגו את חג המולד בילדותם, ואנחנו הקשבנו לסיפורים, והרגשנו חלק מהשרשרת הבלתי נגמרת הזו, שרשרת הדורות. בבית שלי היתה לזה משמעות קצת שונה כי אבא שלי נוצרי אורתודוקסי ואמא שלי קתולית. הם חוגגים את חג המולד בימים קצת אחרים. הכלומר, בשבילנו חג מולד היה ארוך יותר משל כולם! זה היה בונוס אמיתי.
כמה ימים לפני החג היינו בונים, בעזרתה של אמא כמובן, את סצנת הולדת ישוע בבית לחם, מתחת לעץ. שוב שמענו מאמא את הסיפור על כך שהמשיח נולד במערה, בין החיות, ולא בפאר והדר, כיאה למלך. בלילות שלפני חג המולד הייתי מתעורר בהתרגשות, ויחד עם אחי הגדולים והקטנים היינו מתיישבים בשקט מופתי מתחת לעץ המואר, ובוהים בקסם שבתוך המערה: ישוע נולד.
מנהג מקסים ויחודיי של חג המולד הוא הנבטת קטניות.
כל שנה,שבועיים לפני חג המולד היינו ומנביטים קטניות שונות, עדשים, חומוס, פול, תורמוס, חיטה ושעורה, מנביטים אותם יפה בצלחות ואני בתור ילד הייתי שם אותם בשמש ומכניס אותם בערב. נבטי הקטניות היו חלק מסידור סצנת הלידה של ישוע, ותפקדו בתור דשא ירקרק בקרבת המערה. כולם הנביטו בנצרת, והנבטים הרכים הוסיפו לתחושת הרעננות וההתחדשות, תחושה שהכל אפשרי, ושפע וברכה מגיעים אלינו בחג המולד המתקרב.
להמשך קריאה על עץ חג המולד >