עבור הנצרתיים, בני הדת הנוצרית, תבשיל בורבארה
הוא שם דבר: זוהי מנה עם סיפור, הקשורה למסורת רבת שנים, שמביאה לידי ביטוי תרבות
ושמהווה חלק בלתי נפרד מהמנהגים המקומיים.
בורבארה היא תבשיל חיטה מתוק עם צימוקים שנקרא על שם ברבארה הקדושה (הפרטים
מיד...), המוגש ביום סנטה ברבארה, חג חשוב עבור הנוצרים, המתקיים 13 ימים לפני חג
המולד, ושבו פוקדים את הכנסייה לתפילת מיסה וחוגגים בערב עם כל המשפחה.
כיצד מכינים תבשיל בורבארה? לא בלי ערכת
אלבאבור!
בורבארה, כאמור, היא מנה מתוקה, המבוססת על
חיטה מבושלת. בעוד החיטה מתבשלת מוסיפים אליה אניס שלם (צמח תבלין ממשפחת הצמחים הסוככיים),
תבלין מיוחד המכיל אניס ושומר טחון, נותנים לכל התערובת לרתוח, מוזגים לקערה גדולה
ומניחים במרכז שולחן סעודת החג.
מסביב לקערת התבשיל שמים צלוחיות קטנות עם תוספות להמתקת המנה ולהעשרת הטעם שלה,
כמו: אגוזים גרוסים, שקדים מולבנים חתוכים לחצאים, צימוקים, צנוברים, שומשום קלוי,
סוכריות צבעוניות קטנות (הנקראות בערבית "קריש"), סוכריות שומר, תאנים
מיובשות חתוכות, משמש חתוך וגרעיני רימונים מפוררים.
ערכת אלבאבור להכנת בורבארה כוללת חיטה,
תערובת תבליני אלבאבור לבורבארה, שקדים, סומסום קלוי, וצימוקים וצנוברים. הערכה
מספיקה להכנה של 6 מנות. אז מיהי, בעצם, אותה ברבארה,
שעל שמה נקראו יום החג המיוחד- סנטה ברבארה ותבשיל בורבארה המתוק, שהפך לחלק בלתי
נפרד מחגיגות יום קדוש זה? לפניכם סיפור המעשה.
ברבארה הקדושה: מעשה שהיה כך היה
ברבארה הייתה נסיכה יפייפיה שנולדה כ-300 שנה
אחרי הספירה, לאב ששמו דיסקורס, שנמנה על משפחה אריסטוקרטית, האמין ובאלילים ובז
לדת הנוצרית. יופייה של ברבארה הקסים את כל הסובבים אותה, בפרט את הגברים,
שהתקשו להפסיק להסתכל עליה. כדי לשמור עליה מפני מחזרים, בנה לה אביה ארמון גדול
ומרשים, מוקף חומות גבוהות והציב שומרי סף. ברבארה גדלה להיות נערה חכמה, מלאת
רגישות, ששואלת שאלות ושמתעניינת במה שקורה סביבה. דרך משרתת נוצרייה ששירתה
בארמונה, נחשפה ברבארה לדת הנוצרית, ומצאה בה מענה לכל השאלות שהטרידו אותה.
במסגרת העניין הגובר שמצאה בנצרות ובהמלצת
המשרתת שלה, נפגשה ברבארה עם אוריגאנוס, מורה נוצרי גדול, והעמיקה עוד יותר את
ידיעותיה, כאשר בסופו של תהליך חקירה, ולאחר שהוטבלה על-ידי תלמידו של אוריגאנוס
ואכלה מלחם הקודש, החליטה ברבארה להקדיש את עצמה לישוע והפכה לנוצרייה.
האב, שלא היה מסוגל לשאת את הבשורה, כי בתו התנצרה, החליט לכלוא אותה במגדל גבוה, מבלי
שתוכל לצאת וללא מזון (היא הורשתה לשתות מים בלבד). אך ברבארה המיוחדת נהנתה
מחסדיהן של הציפורים, שהביאו לה גרגירי חיטה דרך פתחי המגדל, וכך היא הצליחה
לשרוד. האב, נחוש לחסל את בתו המורדת, שלח אותה למלך, כדי שיגרום לה לחזור מהחלטתה
להתנצר, אך כל הניסיונות שלו, שגם כללו הכאות ועינויים, לא הועילו, וברבארה לא רק
שסירבה לשנות דעתה, אלא שהפצעים שנוצרו על גופה עקב ההכאות שעברה הגלידו כבר ביום שלמחרת.
בסופו של יום, החליט המלך להוציאה להורג, היות שבאותה תקופה, פולחן נוצרי היה
אסור, ואביה, בעצמו, ביקש לבצע את גזר הדין וערף את ראשה. מאז יום מותה הפכה ברבארה
לקדושה מעונה בדת הנוצרית, וה-4 בדצמבר הפך ליום החג שלה.
אכילת תבשיל ברבארה לרגל חגיגת הסנונייה
תבשיל בורבארה, שנצרך בתקופת החורף (כזכור,
בתחילת דצמבר), מתאים מאוד לעונה, והוא מחמם את הגוף לקראת שיא החורף הקרב ובא. את
התבשיל נוהגים הנצרתיים להכין גם לרגל חגיגות בקיעת השן הראשונה של התינוק,
המתקיימות בחיק המשפחה המורחבת, אך במקרה הזה, המנה נקראת "סנונייה" (על
משקל המילה הערבית "סן", שפירושה בעברית הוא שן).
ערכת בורבארה היא מצרך חובה במטבח שלכם, אם
ברצונכם להתנסות בהכנת תבשיל בורבארה, ובכך להכניס אל הבית גיוון קולינארי, אווירה
נצרתית וקוסמופוליטיות תרבותית.