ספגטי אולי לא נקשר
אסוציאטיבית עם המטבח הערבי-נצרתי, שבינו לבין המאכלים המערביים הטיפוסיים אין
הרבה קשר, אך המציאות מלמדת, שהנצרתיים אוכלים ספגטי גם אוכלים.
מעשה שהיה כך היה: כך
הגיע הספגטי לנצרת
השפעות של המטבח המערבי
חלחלו למקומות שונים ברחבי העולם, וכך קרה, שהספגטי הגיע גם לנצרת, בין היתר,
בזכות נזירות מאירופה שהגיעו לנצרת והביאו עימן מאכלים מערביים. הנזירות, שלימדו
בזמנו בבתי הספר הנוצריים תחומי לימוד שכיום נעלמו מתוכניות הלימודים, כמו כלכלת
הבית, הכשירו את התלמידות להפוך לעקרות בית מצליחות. כך, עבר הספגטי המערבי
הסטנדרטי תהליך "לוקליזציה" על-ידי אותן תלמידות, שהפכו אותו בהמשך לחלק
מהמטבח המקומי, אך לא לפני שהן נתנו לו אופי יותר נצרתי וטעם קצת פחות איטלקי.
כיצד היו עקרות הבית הנוצריות מפיחות חיים בספגטי האורגינלי, כדי שיקבל טעם יותר
מקומי? לאחר בישול הספגטי והוספת הבולונז המתובל בכל טוב, הן היו מכניסות את כל
התערובת לתבנית, מגרדות עליה גבינת צאן ערבית לבנה, מכניסות לתנור ואופות למשך
כרבע שעה.
אלבאבור מציעה
תבלינים מיוחדים לספגטי שיפיחו בו חיים מקומיים וטעם לוקאלי
אם יש לכם ראש פתוח,
אם אתם אוהבים לאתגר את החך שלכם עם מטעמים קולינריים חדשים, ואם בא לכם לטעום
טעמו של ספגטי נצרתי מקורי- באלבאבור תמצאו בדיוק את התבלינים הדרושים לכם, כדי להוסיף לספגטי שלכם את הארומה הדרושה לו, ואת ה"טוויסט" המקומי שחסר לו.